יום 34-  מסופק מהשהייה בכפרים הנידחים של עמק פווראטי, אני מארגן את הציוד לצאת למנאלי. לפתע משהי קוראת לי מהקומה למעלה, זאת אלכס, מטיילת מגרמניה שפגשתי ברישיקש, היא גם עוזבת למנאלי ושאלה אם היא יכולה לבוא איתי. אני חושש מתוספת המשקל אבל לוקח את הסיכון. אני קושר מכל צד של האופנוע תיק ויוצאים לדרך. הנסיעה עם עוד נוסע ועוד מטען הייתה יותר מסובכת ממה שחשבתי, התגובות של האופנוע איטיות יותר ומרחק העצירה גדל אבל הנסיעה ארכה רק 3 שעות והכביש היה טוב.

עברנו את זה בשלום. הגענו למנאלי, מצאנו מלון עם נוף לנהר ויצאנו לסיבוב במקום החדש.

יום 35- פגשתי את וינס, מוזיקאי מקנדה, ואת פראנס, ג'ודאי אולימפי (שהתחרה גם באריק זאבי), שנלחם עבור הצבא האוסטרי 10 שנים ובמקביל הצבא שילם לו ללימודי רפואה. כיום כשכבר פרש מהספורט, הוא מנתח באוסטריה. וינס ופראנס הם שני הפכים גמורים שחולקים חדר, האינטראקציה ביניהם די משעשעת.
יום 36- יצאתי עם וינס ופראנס לושישט, מעיינות חמים בתוך מקדש. המעיינות האלו נפלו בהרבה מהמעיינות החמים בקריגנגה וגם טמפרטורת המים הייתה כה גבוהה שהיה קשה להשאר יותר משתי דקות בפנים.

אחרי המעיין יצאנו לטיול קצר למפל הקרוב.

החלטתי להישאר שם ללילה.

יום 37- כל היום ירד גשם

אז חזרתי למנאלי לחבור חזרה לוינס ופראנס. קפצנו לשוק בעיר וקניתי דגלים טיבטים, מטריה וספר- "into the wild".

יום 38- בבוקר מזג האוויר עדיין היה גשום, אבל בצהריים כשהתבהר יצאתי לסיבוב במוסכים ובחנויות ההשכרה לנסות למכור את האופנוע שלי. רציתי להספיק לעלות איתו לרוטנג פס לפני שאני מוכר אותו אבל גיליתי קרע בצמיג והבולם הקדמי שלו התפוצץ וכל השמן יצא ממנו אז ויתרתי. התוכנית המקורית הייתה למכור את האופנוע באמריצר אבל אחרי התייעצות עם רוכבים ומקומיים הבנתי שיהיה ממש קשה למכור שם ועדיף למכור את האופנוע במנאלי. עשיתי סיבוב בין שבעה מוסכים, חלקם לא מעוניינים בכלל, וחלקם הציעו לי 25 אלף רופי. מעניין שכולם הציעו את אותו הסכום בדיוק. בסוף שכנעתי את אחד המוסכים לקנות ב- 27 אלף רופי כאשר אני מביא לו קסדה, כמה חלקים ספייר וביטוח לשנה. ברגשות מעורבים מסרתי לו את המפתח.

בדרך חזרה  שמעתי שקוראים לי מקומה שניה של מסעדה, זה היה וינס, הוא ישב עם שתי בנות והזמין אותי לשבת איתם. לורה מאנגליה, בת 28, התפטרה מהעבודה ומתכוונת לטייל 10 חודשים בהודו ונפאל. רבקה משוודיה, בת 31 עובדת סוציאלית מאוסטרליה בשנתיים האחרונות ועכשיו מטיילת בהודו זמן לא מוגדר. ישבנו בקומה השניה של המסעדה ובזמן שירד גשם שיחקנו קלפים ושתינו שוקו חם.

פראנס עזב ל"לה" ווינס עבר לחדר שלי. לפני השינה דיברנו על קנדה ועל מסעות הציד שלו עם אביו. אני חייב לבקר בקנדה.